סולידריות עם המהפכה הקובנית

נשיא האסיפה הלאומית הקובנית, ריקרדו אלארקון, אמר כי הסוציאליזם במהותו מכיל, ולא מדיר, בני אדם בשל נטייתם המינית או דתם.

אלארקון דיבר עם סוכנות הידיעות “פרסנה לטינה” ביום בו קובה ציינה את היום הבינלאומי נגד הומופוביה.

“המערכה הקובנית נגד הומופוביה היא ביטוי לבגרות ולמידת התרבות הגבוהה שמגלה החברה שלנו”, אמר אלארקון.

היום הבינלאומי נגד הומופוביה צוין בהוואנה בשבת וכלל פאנל על שונות מינית, הצגה של ספרים והופעות אומנותיות.

מריאלה קאסטרו-אספין, העומדת בראש המרכז הלאומי לחינוך מיני (CENESEX), ניהלה את הדיון באירוע. לדבריה, אירועים מסוג זה הם חלק מאסטרטגיה חינוכית שמטרתה להיאבק במציאות של אי-הבנה, שהיא פרי של בורות.

מאת ג’ון פיטר דאלי

ב-17 במאי, המרכז הלאומי הקובני לחינוך מיני (CENESEX) עמד בראש הפסטיבל הגדול ביותר שהתקיים בקובה מעולם, הנועד להיאבק בהומופוביה ולעורר מודעות לנושא אפליית לסביות, הומואים טרנס ובי (להט”ב) בחברה.

הקמפיין והפסטיבל צוינו כחלק מאירועי היום הבינלאומי נגד הומופוביה, המתקיים מדי שנה ב-17 במאי, לציון התאריך שבו החליט ארגון הבריאות העולמי ב-1990 להוריד את ההומוסקסואליות מרשימת מחלות הנפש. זוהי הפעם השנייה שהיום הבינלאומי נגד הומופוביה צוין בקובה, ואירועים התקיימו בכל 14 המחוזות שמרכיבים את האי.

“זהו רגע חשוב מאוד עבורנו, הגברים והנשים של קובה, כי לראשונה, אנחנו יכולים להתאסף יחדיו כך ולדבר על הנושאים האלה מעומק הלב, ועם בסיס מדעי”, אמרה מריאלה קאסטרו-אספין, העומדת בראש CENESEX. קאסטרו היא ביתו של הנשיא ראול קסטרו ושל וילמה אספין, שעמדה בעבר בראש פדרציית הנשים הקובנית, ונפטרה בשנה שעברה.

היום צוין בשורות פעילויות שזכו לתמיכת המדינה, וביניהן דיונים ציבוריים, פאנלים, תצוגות אומנות, מופעי תיאטרון, ואירועי קריאה, בהם לקחו חלק מוסדות ממשלה ופקידי מימשל רבים. כחלק מאירועי היום, נערכו בדיקות דם בחינם לגילוי מחלות מין.

ב-16 במאי, הסרט האמריקני “הר ברוקבק” שודר בטלוויזיה הקובנית בשעות צפיית-שיא. הסרט מספר את סיפורם של שני בוקרים אמריקאיים, המתמודדים מול קשיים לאחר שהתאהבו זה בזה.

כלי תקשורת מרחבי העולם הוקירו את ממשלת קובה על מעורבותה בארגון אירועי היום, וציינו אותה לטובה אל מול פועלן של ממשלות אחרות בתחום זה.

ריקרדו אלארקון, נשיא האסיפה הלאומית הקובנית, הדגיש את התפקיד החשוב שממלאת הממשלה בקידום זכויות להט”ב. באסיפה שהתקיימה באותו היום בשכונת ודאדו בהוואנה, הסביר אלארקון כי “תופעת ההומופוביה היא אחת מצורות האפליה העמוקות ביותר בחברה בת זמננו. על מנת לשכנע אנשים ולגרום להם להבין את מגוון צורות המיניות השונות, דרושה סולידריות, ואילו סולידריות היא חלק מהסוציאליזם”.

בנוסף לאירועים אלה, האסיפה הלאומית הקובנית תדון בחודש יוני בחקיקה המבקשת להכיר בזוגיות חד-מינית. השינויים יתווספו לקוד המשפחה הקובני, שהוא אוסף של זכויות המובטחות על-ידי המהפכה. קוד המשפחה הקובני הוא ייחודי, וכולל סעיפים שאין להם אח ורע בעולם, כגון חופשת לידה של שנה בתשלום מלא, וסעיף הדורש מגברים לקחת חלק שווה בעבודת הבית, לצד נשותיהם.

התנועה הקובנית למען שוויון מלא ללהט”ב לא מזניחה נושאים הקשורים לטרנסג’נדרס. באסיפה הלאומית ישנו דיון סביב השאלה האם לכלול את הניתוחים לשינוי מין במסגרת שירותי הבריאות הקובניים, הניתנים בחינם לכל האזרחים. קובה החלה לערוך ניתוחים לשינוי מין ב-1988, אך הבינה כי דרושה מערכה לחינוך הציבור לגבי הנושא לפני שניתן להמשיך ולפתח שירותים אלה.

מריאלה קסטרו-אספין הודיעה כי קובה מרכיבה צוות של רופאים-מנתחים מבלגיה, במטרה לחדש את הניתוחים לשינוי מין.

בתמונה: מריאלה קאסטרו-אספין (במרכז) ביום הבינלאומי נגד הומופוביה

המערכה לביעור תופעת ההומופוביה, שהיא ירושת הקפיטליזם ותקופת העבדות, אינה דבר חדש בקובה הסוציאליסטית. כבר ב-1993 הפיק המכון הקובני לאומנות ולקולנוע סרט באורך מלא בשם “תותים ושוקולד”, המציג באור רציני ורגיש את דמותו של הומו קובני, ואת הידידות שהוא מפתח עם חבר המפלגה הקומוניסטית הקובנית. הסרט קידם מסר של שיתוף להט”ב במהפכה הקובנית.

סרט פורץ דרך זה עורר דיון רב בקובה בשאלת קהילת הלהט”ב, דיון שהתקיים באחת התקופות הקשות ביותר מבחינה כלכלית בהיסטוריה של קובה. תקופה זו, המכונה “התקופה המיוחדת”, החלה לאחר קריסת ברית-המועצות והארצות הסוציאליסטיות במזרח-אירופה, קריסה שבעקבותיה איבדה קובה למעלה מ-80% מסחר החוץ שלה.

הדבר עומד בסתירה חדה למציאות הקיימת בארה”ב, שם בתקופות של משברים כלכליים נפוצה התופעה ההפוכה, של התגברות אפליה ושנאה כלפי קבוצות מדוכאות.

הסוציאליזם מחסל את הבסיס הכלכלי של דיכוי להט”בים, בשעה שלקפיטליזם דרושה יצירה של שנאה ופילוג על-מנת להותיר על כנו את משטר הניצול. עם זאת, רעיונות ריאקציוניים – שרידי החברה המעמדית הישנה – לא נעלמים בין לילה, ויש צורך להיאבק בהם על מנת ליצור נורמות חברתיות חדשות של שוויון, ולבנות חברה המבטיחה באמת ובתמים חופש מיני ומיגדרי. זו בדיוק המטרה של הקמפיין הנוכחי.

“חופש הבחירה המינית והזהות המגדרית הם חלק ממימוש השוויון והצדק והחברתי”, אמרה מריאלה קסטרו-אספין. הבטחת שוויון זכויות לכל הקובנים מכל המיגדרים והנטיות המיניות היא אחד מעקרונות היסוד של המהפכה הקובנית.

(פורסם במקור בעיתון הסוציאליסטי “Liberation“, המתפרסם בארה”ב)

היום נגד הומופוביה צויין בקובה בכנס שאורגן על ידי מריאלה קסטרו, בתו של הנשיא, בהשתתפות פקידי ממשל ופעילים גאים.

שיתוף פעולה יוצא דופן בין הקהילה הגאה לממשלה בקובה: כמה מאות פעילים גאים וגורמי ממשל התכנסו ביום שבת בהוואנה, בירת המדינה הקומוניסטית, כדי לציין את יום הבנ”ה - היום הבין לאומי נגד הומופוביה. האירוע נעשה בשיתוף פעולה עם הרשויות במדינה.

הכינוס בשבת הוא אחד האירועים הגאים שידעה קובה מאודה, אם לא הגדול שבהם. הוא התקיים במסגרת שבוע של אירועים נגד הומופוביה המתקיימים בימים אלה במדינה. את האירועים יזמה מריאלה קסטרו, בתו של נשיא קובה, ראול קסטרו (ואחייניתו של פידל).

קסטרו, שפועלת באופן כללי למען זכויותיהם של מיעוטים מיניים, אמרה באירוע כי “זהו רגע מאוד חשוב עבורנו, הגברים והנשים של קובה, כי לראשונה, אנחנו יכולים להתאסף יחדיו כך ולדבר על הנושאים האלה מעומק הלב, ועם בסיס מדעי”.

במסגרת הכינוס הועלו מופעים, נשמעו הרצאות ופאנלים והתקיימו הצגות של ספרים בנושאי גאווה ומלחמה בהומופוביה. רשת הטלוויזיה הממלכתית של קובה אף הקרינה בשבת, בשעות צפיית שיא, את הסרט “הר ברוקבק”, המספר על אהבתם של שני בוקרים בארצות הברית.

בוחנת הכרה בזוגיות גאה

בתוך כך, הפרלמנט של קובה בוחן בימים אלה הצעות שהונחו בפניו להכיר בזוגיות גאה ולהשוות את הזכויות של זוגות גייז לאלה של זוגות הטרוסקסואלים נשואים.

יושב ראש הפרלמנט, ריקארדו אלארקון, אמר כי הממשלה הקובנית צריכה לעשות יותר למען זכויות הגייז, אולם צריך לשכנע בכך עוד קובנים רבים. לדבריו, “יש התקדמות בנושא, אבל אנחנו צריכים לעשות את זה בדרך יותר עקבית, ראויה ומדוייקת, כי זה נושא שהיה במשך שנים טאבו בקובה, ובעבור קובנים רבים הוא עדיין ממשיך להיות כזה”.

על ציון היום הבין לאומי נגד הומופוביה במדינה אמר אלארקון כי “אני חושב שזו יוזמה טובה. זה נושא שעולה הדאגה לו ברחבי העולם, וזה טוב שהוא צויין בקובה בדרך ראויה”. היום הבין לאומי נגד הומופוביה, שחל ביום חמישי האחרון, צויין בשורה של אירועים ברחבי העולם. בישראל, לעומת זאת, כמעט שלא התקיימו אירועים לציון היום, ובניגוד ללפני שנתיים - לא הייתה אליו כל התייחסות ממשלתית.

בתמונה: מריאלה קסטרו וריקרדו אלארקון.

(פורסם במקור ב-19.5 בפורטל GoGay)

ב-27 לדצמבר 2007, קבוצת צפון-אמריקאים תעשה היסטוריה כשתטוס להוואנה, בסיור הראשונים של קבוצת ‘גאים אל קובה’ (Queers to Cuba). הסיור ימשך שמונה ימים, במהלכו יכירו את המורשת התרבותית העשירה של האי ויפגשו עם נציגי ארגונים קובניים הפועלים למען שוויון מיני ויחס של כבוד.

פעילים מהמרכז הלאומי הקובני לחינוך מיני (Centro Nacional de Educaion Sexual - CENESEX), המקדם רפורמות ביחס לקהילה הגאה ופועל להעלאת מודעות לאיידס, ייפגשו עם משתתפי הסיור ויתדרכו אותם על התנאים באי.

הסיור מאורגן על-ידי סונחה דה וריאס (Sonja de Vries), אלד ממייסדות הקבוצה “גאים למען קובה” (Queers for Cuba), הפועלת בסאן-פרנסיסקו. זהו הארגון הראשון הפועל בקרב קהילת הלהט”ב (לסביות, הומואים, טרנס ובי), שהוזמן לבקר באופן רשמי בקובה.

דה וריאס חקרה נושאי מיגדר וגזע בהוואנה, בשנים 1993-1994, והסרט התיעודי החלוצי שלה, “קובה הגאה” (Gay Cuba), עודנו המילה האחרונה בתחום.

“הסיור שכותרתו ‘גאים אל קובה’, מתקיים בתקופה מרגשת עבור קהילת הלהט”ב בקובה, בכל הנוגע לנושא השוויון”, אמרה סונחה דה וריאס. “הקובנים מכינים חקיקה שתתיר נישואים חד-מיניים, ניתוחים לשינוי מין עבור טרנסג’נדרס, אימוץ ילדים על-ידי לסביות וכן קבלת תרומות זרע. שינויים אלה מתרחשים לא בהיחבא, אלא מלווים בדיון ציבורי ונרחב. עם זאת, צפון-אמריקאים שומעים מעט מאוד על ההליך הדמוקרטי, העממי הזה”.

הסיור מאורגן בשיתוף על-ידי ארגון הסיורים החינוכיים לקובה (Cuba Education Tours), שפועל בואנקובר, קנדה. רכז הארגון, מרסל האץ’, מתעקש כי “הדימוי של קובה, בתור גולאג עבור להט”בים, הוא דימוי שקרי. זהו מיתוס שהומצא על-ידי מתנגדיה של המהפכה הקובנית. בתור הומו, אני חש בטוח יותר בקובה מאשר בקנדה או בארה”ב. בקרב, יהנו הלהט”בים בקובה מיותר זכויות וחירויות מאשר הלהט”בים בארצות-הברית”.

ריקרדו אלארקון, נשיא האסיפה הלאומית הקובנית, אמר כי “עלינו לבטל את כל צורות האפליה נגד אנשים אלו. עלינו להגדיר מחדש את מושג הנישואים. חברה סוציאליסטית צריכה להיות חברה שלא מדירה אף אחד”.

סונחה דה וריאס נזכרת כי “כשביקרתי בקובה, במסגרת סיור בדצמבר שעבר, נפגשנו עם נשיאת CENESEX, מריאלה קסטרו-אספין. היא סיפרה לנו על העבודה המעשית שארגונה עושה עם טרנסים, עם לסביות, ועם משפחות שילדיהן להט”בים, במטרה לעודד תמיכה וקבלה. כמה ממשתתפי הסיור פרצו בבכי. זה מרגש לראות את המאמצים האלה מושקעים בצורה כל כך מכובדת ומלאת חום. זה משהו שרובנו לא התנסינו בו מצד מוסדות, לא כל שכן מצד הממשלה!”.

(פורסם במקור באתר GayWired)

מאת דווין וויקהאם

שנים רבות לפני שג’ורג’ וו. בוש הצהיר כי הוא תומך בהוספת תיקון לחוקה האמריקאית שיאסור על נישואים חד-מיניים, ממשלתו האדוקה אידיאולוגית של פידל קסטרו כבר הלכה כברת דרך בכיוון ההפוך.

היא התירה את הפקתו והקרנתו של “תותים ושוקולד”, סרט שהיה מועמד לאוסקר, המגולל את סיפור ידידותם המשונה של סטרייט והומו, ואת ההומופוביה איתה נאלצים להתמודד שניהם.

מאז שהסרט יצא לקולנועים באמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת, יחסה הלא-סובלני של הממשלה הקובנית כלפי הומוסקסואלים הוחלף בגישה יותר שוויונית כלפי הומואים ולסביות.

האפליה הגלויה של הומוסקסואלים פחתה בצורה חדה. לפני שנתיים, קובה ערכה את פסטיבל סרטים גאה ראשון. בשנה שעברה, התכנית הנצפית-ביותר בטלוויזיה הממלכתית הקובנית הייתה אופרת סבון, שבה אחת הדמויות, גבר נשוי, מתאהב בגבר אחר. כעת, קובה עומדת על סף חקיקת חוק שיעניק מעמד משפטי לזוגות חד-מיניים.

שמים סוף לדעות הקדומות

“עלינו לבטל את כל צורות האפליה נגד אנשים אלו”, אמר ריקרדו אלארקון, נשיא האסיפה הלאומית הקובנית. “אנחנו עדיין בודקים מהן הדרכים לעשות זאת, האם על-ידי מתן אפשרות להינשא או על-ידי מתן מעמד של ידועים-בציבור לזוגות חד-מיניים”.

אלארקון אמר כי הוא מצפה כי ממשלתה הקומוניסטית של קובה תחוקק בקרוב חוק שיתיר אחד מן השתיים. “עלינו להגדיר מחדש את מושג הנישואים”, אמר. “חברה סוציאליסטית צריכה להיות חברה שלא מדירה אף אחד”.

התעוררות זו באה פחות משנה לאחר שהנשיא בוש חידש את קריאתו להוסיף תיקון לחוקת ארה”ב שיאסור נישואים חד-מיניים. “על מדיניותנו לשאוף לחיזוק המשפחות, ולא לחתירה תחתן. שינוי הגדרת הנישואים יביא לערעור מוסד המשפחה”, אמר בוש בחודש יוני.

רק מדינה אחת בארה”ב, מסצ’וסטס, מתירה נישואים גאים. ורק ארבע מדינות מתירות סוג של מעמד של ידועים-בציבור לזוגות חד-מיניים, שהוא בעל תוקף פחות מחייב מאשר נישואים אך עדיין מאפשר לזוגות גאים להנות מזכויות משפטיות מסוימות.

האין זה אירוני? בשעה שמדינה אשר ממשל אחר ממשל בארה”ב כינה אותה ‘טוטליטרית’ נעה לכיוון הרחבת זכויותיהם של הומואים ולסביות, הרי שנשיא ארצות-הברית - הדמוקרטיה המובילה בעולם - פועל להגבלת זכויותיהם.

תומכת רבת-השפעה

קובה איננה הולנד, וגם איננה מוקד משיכה עבור הומואים, אבל יחסם של קובנים רבים, הן בממשלה והן מחוצה לה, עובר שינוי דרמטי. אולי הסיבה לכך היא שאחת התומכות הבולטות לזכויות הקהילה הגאה בקובה היא מריאלה קסטרו, אחיינתו של פידל קסטרו, וביתו של אחיו, ראול קסטרו. מריאלה קסטרו עומדת בראש המרכז הלאומי הקובני לחינוך מיני (Centro Nacional de Educaion Sexual - CENESEX).

ייתכן וגורם נוסף הממלא תפקיד, הוא האתגר ארוך-השנים של קובה להדוף את ניסיונותיה של ארה”ב להביא להדחת ממשלתה הקומוניסטית ולהחלפתה בדמוקרטיה בסגנון אמריקאי. חוק המתיר נישואים גאים או מעמד של ידועים בציבור לזוגות חד-מיניים יכול לסייע לקובה להיראות סובלנית יותר מאשר ארה”ב.

“מסיבות של מורשת היסטורית, החברה הקובנית הייתה בלתי-סובלנית כלפי הומוסקסואלים”, אומר ראובן רמיגיו פרו, נשיא בית-המשפט העליון בקובה. “אבל חל שינוי בחשיבתם של אנשים. אנו מפתחים תכניות לימוד בנושא נטייה מינית. עדיין לא מדובר בבעיה שכבר נפתרה”.

עם זאת, זוהי בעיה שממשלת קובה נחושה לפתור. “אני חלק מארץ זאת, בין אם תרצה ובין אם לא. ויש לי את הזכות לעבוד למען עתידה”, אמר דייגו, דמות ההומו בסרט “תותים ושוקולד”, לחברו הסטרייט.

ההתכתשות של קובה עם ארה”ב, הנמשכת כבר חצי-מאה, היא מאבק אידיאולוגי. זוהי תחרות בין האידיאלים הסוציאליסטיים של קובה לבין מאמציה של ארה”ב לכפות את רצונה על האי הקטן. למרות שהמאבק מתקיים ברובו בזירה העולמית, תוצאתו הסופית תוכרע רק על-ידי המערכה הקשה שקובה מנהלת על לבבותיהם ונפשותיהם של בני עמה - ההומואים והסטרייטים כאחד.

(פורסם במגזין “USA Today” ב-27.2.2007)

ראיון עם ריקרדו אלארקון

ריקרדו אלארקון דה קסאדה (69) הוא יו”ר הפרלמנט הקובני מאז 1993. אלארקון הוא ד”ר לפילוסופיה והיה שגרירה של קובה באו”ם בין השנים 1978-1966. באו”ם הוא כיהן כסגן נשיא האסיפה הכללית. אלארקון, לשעבר שר החוץ, נחשב לאחד האישים המרכזיים בשלטון הקובני. להלן השיחה שנערכה עמו השבוע בהוואנה.

ש. מזה כשישה חודשים פידל קסטרו התרחק מהנשיאות בעקבות מחלתו. האם משהו השתנה?

ת. טוב, הוא לא התרחק לגמרי.

ש. נגיד שנבצר ממנו לבצע את תפקידו…

ת. זו כבר הגדרה מדויקת יותר. מה שהשתנה הוא שאנו לא מבחינים בפידל בפעילות היום-יומית שלנו. פידל נוהג לקחת אחריות אישית על נושאים רבים. זהו סגנונו ועכשיו אנו לא מבחינים בו. הוא הגיע אישית לכל אירוע מרכזי שהתרחש בקובה בעשורים האחרונים, גם בעת סופה וגם בעת פלישה. עכשיו נבצר ממנו להגיע לכל מקום. הוא מחלים, אבל הוא מעודכן היטב על הנעשה בקובה. ראול קסטרו סיפר שבידי פידל מכשיר טלפון והוא עושה שימוש בו לעיתים קרובות מאוד.

ש. גם אתה בין אלה שקיבלו שיחת טלפון מקסטרו?

ת. שוחחנו כמה פעמים בטלפון. אבל סגן הנשיא קרלוס לגה ושר החוץ פליפה פרס רוקה הם אלה המקבלים את מרבית שיחות הטלפון מקסטרו. לגה האחראי על האוצר הוא תמציתי מאוד והוא מסוגל למסור מידע באופן מהיר ובדיוק רב. פידל גם מטלפן רבות לפליפה כי הוא עוקב מקרוב אחר הזירה הבינלאומית.

ש. הם משהו השתנה בקובה מאז שפידל קסרטו אושפז?

ת. החברה והפוליטיקה לא השתנו. גם בפעילות הממלכתית לא חלו שינויים. רבים הפרשנים בחו”ל שכתבו על מה שיקרה ב”יום שאחרי”. אבל עם פרסום ההודעה על העברת סמכויות הנשיא של פידל בסוף יולי אשתקד, לא נרשמו שינויים משמעותיים. האזרחים קיבלו את הידיעה בכאב אבל בצורה שקטה ובוגרת. הוכח שוב שמסודות המהפכה והחברה הם יציבים.

ש. אבל יתכן ופידל קסטרו לא ישוב לבמה הציבורית. מה יקרה אז?

ת. לכל אחד מאיתנו תרומה ייחודית, אבל אלה החיים. יש היוצאים לגמלאות, יש ההופכים מילדים למבוגרים ויש המתים. בתחילת שנות ה-90, כאשר התפוררה ברה”מ, המשק הקובני ספג מכה קשה. ארה”ב העמיקה באותן השנים את החרם ובכל העולם נמסר כי ימיה של קובה הסוציאליסטית ספורים. אבל מה קרה מאז? תסתכל על הנעשה באמריקה הלטינית - סביב קובה. שם דווקא מה שנכשל היא האופציה הניאו-ליברלית ומה שמתחזק הוא כל מה שקובה מייצגת. בכל מקום גוברת הביקורת כלפי הקפיטליזם. רבים באים לקובה בחיפוש אחר אלטרנטיבה כלכלית וחברתית לקפיטליזם. יש הרוצים לאמץ את הדגם הסוציאליסטי. או ליתר דיוק הסוציאליזם על צורותיו השונות במאה ה-21. באמריקה הלטינית איש לא יוצא להגנת הדגם הניאו-ליברלי. לא ניתן לדרוש מקובה לאמץ מדיניות ניאו-ליברלית שנכשלה בכל היבשת. אין לנו ספק שיש להתמיד בדרך שלנו, גם כדי להציל את העולם מהאסון הסביבתי ההולך וקרב כפי שתואר בסרטו של אל-גור.

ש. האם אתם מצפים לשובו של פידל קסטרו לבמה הציבורית?

ת. פידל קסטרו משתקם היטב. הוא ביקש מאיתנו שלא למסור הודעות שאינן מדויקות על מצב בריאותו. הוא שב ואמר שמצבו עדין ומורכב; ויחד עם זאת הוא מרגיש טוב. נדמה לי שבקרוב הוא עומד לשוב אל הבמה הציבורית.

ש. כפי שהיה בעשורים האחרונים?

ת. אני תקווה שהתשובה היא חיובית, אבל לדעתי הוא צריך לצמצם את היקף הפעילות שלו. אני צעיר ממנו ב-11 שנה ואני מתעייף מהר יותר מפידל. יש לו כושר עבודה כמעט בלתי מוגבל. אבל לא הייתי רוצה לנבא דבר, כי יתכן והוא מסוגל לשוב במלוא הכוח ולהפתיע את כולנו.

ש. לראול קסטרו סגנון שונה מאחיו פידל…

ת. ללא ספק זהו סגנון שונה ואנו מכירים אותו היטב. ראול קסטרו לא אוהב את אור הזרקורים. הוא ישיר ומדבר לעניין. הוא מעדיף למצוא פתרונות ואינו מוכן להיכנס לפולמוסים ארוכים. אני זוכר שלפני שנים רבות ראול תואר כ”הקומוניסט” ו”הקיצוני”. עכשיו הפך ל”פרגמטי” ואיש המעשה. אני מכיר אותו היטב מזה עשרות שנים וכבר מותר לגלות שתמיד היה בו שילוב של עקרונות ועשייה.

ש. רבות דובר על הרפורמות נוסח סין או וייטנאם הצפויות בקובה?

ת. כידוע לך איננו סינים. ניתן ללמוד לקחים רבים מן הניסיון הסיני. אנו מודעים היטב שלא קיים דגם סוציאליסטי אחיד, וגם הסינים יכולים ללמוד כמה דברים מן הקובנים. רק במערב יש עדיין הטוענים שניתן לקיים רק דגם סוציאליסטי אחד. אנו נטשנו עמדה זו.

ש. האם אתה לא חושש שהשחיתות תנצח את המהפכה?

ת. פידל אמר פעם שהאויבים לא מסוגלים לנצח את המהפכה. רק הקובנים מסוגלים להרוס את מה שהם בנו. הכלי המרכזי להרס החברה הקובנית הוא השחיתות. זו מכה הניכרת בכל העולם, ובקובה היא לא כל כך מרכזית. אבל בניגוד למדינה קפיטליסטית בה השחיתות היא חלק מן אושיות המשטר, השחיתות בקובה מחלישה את החברה הסוציאליסטית. באמריקה הלטינית השחיתות גברה יחד עם ההפרטות והעמקת הדגם הניאו-ליברלי. השחיתות בקובה היא תולדה מכמה מנגנונים קפיטליסטים שנאלצנו לאמץ. הסיבה השנייה לשחיתות בקובה מקורה בקשיים החומריים של חלק מן האוכלוסייה.

(הראיון עם יו”ר הפרלמנט הקובני אלארקון נערך על ידי שליח העיתון הרואה אור בברצלונה “לה ונגוארדיה”, פרנרדו גארסיה. התרגום לעברית פורסם לראשונה באתר הגדה השמאלית)